חדשות הדיסלקציה מארצות הברית

דיסלקטים במקצועות הטכנולוגיה והמחשבים

"אם תשאל קבלנים, מהנדסים, מדעני חלל ואפילו כותבי מדע בדיוני מפורסמים, האם היו לך בעיות קריאה בבית הספר, מספר מפתיע יענו: 'כן, איך ידעת? "

*(Eide 2011   עטיפה קדמית)

סנונית ראשונה

אחד מראשוני האנשים ששמו לב בעצמם לקשר שבין יכולותיהם הבולטות ובין הדיסלקציה שלהם, ודיברו על כך ללא מעצורים, היה הבוגר המפורסם של ה-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) ניקולס נגרופונטה. הוא הבחין שגם בין חבריו ב- MIT התקיים לעתים קרובות קשר בין דיסלקציה לכישרון, וקשר זה בולט כל כך, שבינם לבין עצמם חבריו קראו לדיסלקציה 'מחלת ה- MIT'. בספרו Being Digital,  שנכתב ב-1995, הוא מרחיב בנושא.

זוהי שיחה קצרה מתוך ריאיון טלוויזיוני מה- 14 לנובמבר 2007:

"כתבת בספרך, שהיה רב מכר באמצע שנות התשעים: 'אני דיסלקטי'."

"וזאת האמת."

"מה זאת אומרת?"

"זה אומר שקשה לי לקרוא. כילד קראתי ב-'כאילו'. היה לי זיכרון טוב למדי. אני גרוע מאוד בכתיב, וכל הזמן מחליף גם מספרים וגם אותיות. ויש לי בן, שירש את כל זה, נלחם עם אותם הדברים והסתדר יפה מאוד הודות להתמדתו. לדיסלקטים רבים יש דרכי חשיבה שונות. לרבים מן המדענים יש דרכי למידה כאלה, שדורשות לעשות דברים באופן שונה מרוב האנשים."

"אז אם אתה לוקח ספר ומסתכל עליו, במה זה נראה לך שונה?"
"לדיסלקציה יש המון גוונים. אני חושב ששלי קל. היום אני אוהב לקרוא, אבל הקריאה שלי יותר איטית מרוב

האחרים. יש דיסלקטים שעבורם הקריאה היא ממש מלחמה, והם בורחים ממנה ככל האפשר."

"אז איך באמת לומדים?"

"אז לומדים על-ידי שמיעה. לומדים תוך פעילות. לומדים על-ידי עשייה… ואנשים רבים, שאופן הלמידה שלהם הוא דרך עשייה, הופכים יותר יצירתיים במידת מה. הם רגילים לעשיית דברים. אתה שואל שאלה, ואנשים מסוימים אומרים – טוב, אני הולך לקרוא על זה, או אני אלמד על זה. מישהו אחר אומר, בוא נבנה את זה וננסה לראות איך זה פועל, אם זה עובד. ואם תסכים איתי, זוהי דרך הרבה יותר יעילה ללמידה."

כל זה נאמר כבר בסוף המאה הקודמת.

עמק הסיליקון מגלה את הפוטנציאל הגלום בדיסלקטים

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest