אני מעריכה את אלה שלא מעוניינים לקשור לבני שום תווית. אבל, בבקשה, את התווית הזאת אני רוצה לבני, לא כדי להגדיר מי הוא, אלה כדי להבטיח לו חינוך מתאים
אינני מתיימרת להגיד שהכול בסדר, כשהילד המאוד אינטליגנטי שלי מודע לפער הולך וגדל בינו ובין התלמידים האחרים, מפני שבלי זיהוי המצב אין תקווה למצוא את ההתערבות המתאימה שיכולה להביא לשינוי. ואם נקודת מבטו של הורה לא משפיעה עליך, תתחיל להקשיב לילדים. בלוגר בן 14 מגדיר בצורה יוצאת מין הכלל מדוע חשובה לו התווית בבלוג בכתובת http://joshuaclemens.blogspot.com/
( להלן תרגום קטע קצר מתוך הבלוג שכותרתו "דיסלקציה: יכולות מוגבלות או אפשרויות בלתי מוגבלות" תומס אדיסון אמר פעם :"מוריי אמרו שאני מבולבל…אבי אמר שאני טיפש ואני חשבתי שאני קשה תפיסה". תבינו, תומס אדיסון היה דיסלקטי והיה לו קשה בבית הספר. אימו הוציאה אותו מבית הספר בגיל שש, כאשר אחד המורים שלח עמו פתק הביתה שעליו כתוב:"הוא יותר מדי טיפש מכדי ללמוד". בהמשך אדיסון הפך לאחד המדענים הגדולים בעולם. היו לו 1093 פטנטים והוא שינה את העולם על ידי גילוי נורת החשמל. מעניין אם הוא היה מצליח כל כך, לו היה נשאר בבית הספר והיה משתכנע שהוא טיפש. הוא בעצמו אמר שהוא כמעט החליט שהוא כישלון. ) אנחנו לא צריכים לברוח מהמילה דיסלקציה. הילדים האלה הם יצירתיים, רגישים לזולת, יודעים לחשוב בשלושה מימדים ויכולים לספר סיפור יותר טוב מכל אחד אחר . אם יקבלו את ההוראה המתאימה אנחנו יכולים לשכוח מהשלילי שבדיסלקציה, ויישארו לנו אותן התכונות שהופכות אותם לאנשים כל כך מיוחדים. "היום המאושר ביותר בחיי היה כשגיליתי שאני דיסלקטי. אני מאמין שהחיים הם מציאת פיתרונות, ולגביי ההרגשה הכי גרועה היא הבלבול."( Ennis Cosby)