כיצד דיסלקטי זוכה בדוקטורט במתמטיקה ?

קטעים מתורגמים מדברי מתמטיקאי דיסלקטי – מתוך האתר:

(https://toomai.wordpress.com/2014/09/17/dyslexic-mathematician/ )

כדיסלקטי, מעולם לא הייתי טוב בחישובים, או בזכירת עובדות מתמטיות, כמו למשל לוח הכפל. אבל זה בדיוק העניין: מתמטיקה במהותה איננה ביצוע חישובים. ברור שחישובים עוזרים בענפים מתמטיים מסוימים. גאוס היה ידוע ביכולתו המדהימה לבצע חישובים בראש במהירות הבזק – אבל יש תחומים במתמטיקה בהם ניתן להישאר במרחק בטוח

מחישובים. צריך להבין שדיסלקציה קשורה לא רק לקשיים, אלא גם ליכולות.* כמה מהיכולות האלה תואמים להפליא את החשיבה המתמטית, למשל:

חשיבה מרחבית. דיסלקטים נוטים להיות טובים במציאת קשרים בתלת מימד. זה מעולה בתחומים רבים של מתמטיקה. אחת מהן הטופולוגיה. הדוקטורט שלי הינו בטופולוגיה. )הטופולוגיה הינה ענף יחסית חדש של

המתמטיקה – המתרגמת( ראיית קשרים. התקדמות המחקר המתמטי מבוססת על מציאת קשרים בין תת ענפים רחוקים זה מזה. דיסלקטים לעתים קרובות חזקים גם בזה חשיבה תיאורית. הדרך לנבא באיזו מידה ילד יצליח במתמטיקה היא לפי מידת יכולתו לספר סיפור מסובך. ראה ממצאי מחקר בכתובת הבאה:

https://www.sciencenews.org/article/good-stories-good-math

זה נראה הגיוני: הוכחות הן הלחם של המתמטיקה. הוכחות דומות מאד לסיפורים. דיסלקטים בדרך כלל טובים בהמצאת סיפורים. אני ממש לא אהבתי מתמטיקה עד שנחשפתי לגיאומטריה בכיתה ט'. זה היה הרגע שמתמטיקה התחילה להיות הרבה יותר קלה בשבילי. אולי זה נשמע מבלבל, אבל כשהתקדמנו למתמטיקה גבוהה יותר, זה עשה את הלימוד קל יותר עבורי. אפשר להבין זאת, אם נזכור שהמוח שלי עובד שונה מהמוחות עבורם בנו את תוכנית הלימודים. כאמור, התחלת לימוד הגיאומטריה הייתה השלב בו לימוד המתמטיקה התחיל להיות מעניין וקל יותר עבורי. פתאום מצאתי את עצמי בעולם, בו לא מתעסקים ברצף של סימנים שצריך לעבד אותם, אלא בעולם של צורות, מרחב, קוים, זוויות, רעיונות, והוכחות שנראו לי דומות לסיפורים. פתאום הכול נראה הגיוני.

* * *

חבריי לכיתה נהגו ללמוד בדרך של זכירת משפטים. לי הדבר לא נראה הגיוני. האם אתה יודע איך לעלות במדרגות על פי הזיכרון? האם אתה יודע שהקרח הוא קר לפי הזיכרון? בהנדסה, ומאוחר יותר בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי, הטופולוגיה ונושאים אחרים,

מצאתי את ההיגיון לפי האינטואיציה. זה לא אומר, שהכול בא מעצמו. אבל הרגשתי שזה הדבר המתאים לדרך החשיבה שלי. למשל, בזמן לימודיי הגבוהים, יכולתי לשבת עם ילדיי על שפת הברכה, ובזמן שהילדים שיחקו אני גלגלתי בראשי בעיה מתמטית. המוח שלי באופן טבעי טיפל בבעיה באמצעות היכולת המולדת שלו לחשיבה מרחבית. המוח שלי מצא קשרים מפתיעים, תיאר תיאורים שונים והשתמש בנקודות מבט שונות. בערב, כשהמשפחה הלכה לישון, הצטרכתי לארגן את מחשבותיי במשפטים, ביטויים מתמטיים, ורצפי סמלים אחרים.

* משפט זה "גנוב" מהאתר של  Eide&Eide: The Dyslexic Advantage