מורים שעובדים עם תלמידים דיסלקטיים מכירים היטב את הקשיים של רבים מתלמידיהם לזכור ולשלוף מהזיכרון את עובדות היסוד של החשבון הפשוט. תלמידים דיסלקטיים משתמשים בדרכים שונות ומשונות, ולפעמים מתוחכמות ביותר, כדי להגיע לתוצאות של החישובים הפשוטים האלה. חוקרי המוח מצאו שוני בין תפקודי המוח של לומדים דיסלקטיים לבין אלה שאינם דיסלקטיים בהדמיית fMRI. (T.M.Evan 2014) (ראה תרגום של ריאיון עם החוקרים בסעיף "מאמרים" בשם 'המוח הדיסלקטי עשוי לפתור שאלות מתמטיות אחדות בדרך עקיפה'). ממצאיהם יכולים להסביר את הדרכים הבלתי שגרתיות של התלמידים האלה בהן הם פותרים תרגילים פשוטים.
סרבול החישובים פוגע במהירות ובדיוק ביצועיהם. קשייהם מתבטאים באטיות ובעומס בהכנת השיעורים, במיוחד בכיתות הראשונות, כשעדיין לא משתמשים במחשבון. כך התלמיד הצעיר ישתכנע שהוא "לא טוב במתמטיקה" ויאבד את הרצון ללמוד את המקצוע. הוא יישאר בקבוצה החלשה וכהמשך טבעי ילמד מתמטיקה ברמה נמוכה, אם בכלל. וזאת על-אף העובדה, שלהרבה דיסלקטים יש חשיבה מתמטית מצוינת.

מה לעשות ומה לא לעשות?
כדי למנוע את הנזק, יש לתת לתלמיד דרך לעקוף את הקושי ההתחלתי. אפשר כמובן לתת לילד מחשבון כבר מהרגע של הופעת הקושי, אבל מאוד לא רצוי. המחשב יציג בפניו את התוצאה, אבל לא ייתן את ראית הקשרים בין המספרים. הניסיון מראה, שתלמידים רבים, ולא רק בכיתות הנמוכות, לא הפנימו, שאם  17 =12+5 אז 22+5 יהיה שווה ל-27 ו-32+5 ל-37. וזו רק דוגמה אחת מסוגי טעויות רבים שנובעים מאי הכרת המבנה העשורי. רעיון יפה, שבהחלט עוזר לתלמידים רבים, נמצא במאמר מקצועי מנומק היטב (Chinn&Ashchroft 1991). במאמר מוסבר ומודגם באופן חזותי, אופיו התבניתי של המבנה העשורי. ב"ספיראלת  מספרים" – לפי הגדרתם – המחברים מראים את המחזוריות של ספרת האחדות, כאשר המספרים נכתבים ב"קפיצות" קבועות.