חשיבות המתמטיקה
מתמטיקה לדיסלקטים - מה זה חשוב ! ?
האם זה באמת חשוב? אם נתחשב ב"ילד הדיסלקטי המסכן" שעובד כל-כך קשה בכל אותם התחומים המילוליים בהם יש לו בעיה - אולי לא. אבל אם התמונה העומדת נגד עינינו היא אותו דיסלקטי מוכשר שעתיד להיות ארכיטקט, איש מחשבים או כל אחד מאותם אנשי מקצוע שמוזכרים בפרק -"האם זה להיות פחות?" - בלי מתמטיקה זה לא יתאפשר.
עד השנים האחרונות הייתה התייחסות שולית בלבד לנושא של הוראת המתמטיקה לתלמיד הדיסלקטי. בשנים האחרונות יש שינוי משמעותי לטובה. לדוגמה: קטעים מפרסומים שהופיעו באינטרנט.

מתוך האתר: (www.ldonline.org/ld_indepth/math_skills/ida_math_fall98.html)

"לא לכל דיסלקטי יש בעיות בתחום המתמטיקה, אבל לרבים יש. יש כאלה שיש להם זיכרון סידרתי טוב, ויכולים לבצע תהליכים "לפי מרשם", ז.א. צעד-צעד. הם יכולים לזכור נוסחאות, אבל לא תמיד יבינו מה ההגיון שמאחורי הנוסחה. הם עובדים בשמחה על דפי עבודה ומדייקים בפרטים, אבל לא רואים את התמונה הכוללת. יש כאלה שרואים את התמונה הכוללת וקולטים את המבנים המתמטיים, אבל קשה להם לבצע חישובים או לזכור רצף ביצוע תהליכים. הם מבינים מושגים מתמטיים ואוהבים לפתור בעל-פה ומהר, אבל תשובותיהם לא תמיד מדויקות. לאלה יכולות להיות בעיות לנסח את תשובותיהם או להסביר אותן במילים.
לעתים קרובות מדי ובקלות רבה מדי מאבחנים דיסלקטים שנתקלים בבעיות במתמטיקה כדיסקלקולים - מושג שפירושו בעיה בחשבון, בעיית למידה על בסיס נירולוגי. הדיסקלקוליה היא תופעה נדירה. אנחנו יודעים שעבור דיסלקטים למידת מושגים ומונחים מתמטיים והשימוש בסמלים מתמטיים יכולים להיות בעייתיים בגלל אותן הסיבות שמפריעות להם ברכישת השפה הכתובה. בנוסף לכך, אנו יודעים שלמידת המושגים המתמטיים, יותר מכל תחום אחר של ידע, קשורים קשר חזק לידע המתמטי של המורה או של נותן ההוראה המשקמת ולדרך בה מלמדים את המושגים האלה. מסיבות אלה, יש דיסלקטים שיפתחו בעיות במתמטיקה, לא בגלל היותם דיסלקטיים או דיסקלקוליים, אלא בגלל שלמוריהם אין הידע הדרוש בעקרונות המתמטיקה ו/או בשיטות ההוראה המתאימות להם".

במאמר אחר: (www.ldonline.org/ld_indepth/math_skills/garnett.html)
"יש תלמידים עם לקויות למידה עם תפיסה מצוינת של מושגים מתמטיים, אבל יעשו טעויות בביצוע החישובים . . . מעניין, שחלק מהתלמידים האלה נמצאים בקבוצות השיקומיות במתמטיקה בכיתות היסוד, כאשר הדגש על דיוק החישובים, אבל הם יכולים להתקדם לרמות הגבוהות ביותר במתמטיקה גבוהה, בהן מתבלטת יכולת חשיבה. מובן, שאסור לשבץ אותם לרמות הנמוכות בכיתות התיכון. ברמות אלה הם רק ימשיכו בטעויותיהם שנובעות מחוסר תשומת לב, חוסר היכולת לביצוע חישובים בזמן שנמנעת מהם הגישה למתמטיקה גבוהה, בה הם מוכשרים. מאחר ומתמטיקה היא הרבה מעבר לתשובות נכונות וחישובים מדויקים, חשוב לאפשר גישה לקשת רחבה של יכולת מתמטית ולא לקבוע אינטליגנציה והבנה לפי מראה של יכולות נמוכות ברמות הבסיסיות." שני המאמרים שצוטטו כאן תורגמו לעברית במלואם.את התרגום המלא ניתן לקבל בדואר אלקטרוני. ראה: תרגומי מאמרים.

מאחר ומורים רבים ורכזי מקצוע המתמטיקה לא תמיד מקבלים את הגישה הנ"ל, ותלמידים מוכשרים רבים משובצים בהקבצות הנמוכות בדיוק בגלל הסיבות שהוזכרו, חשוב להביא לידיעת המעוניינים את הנחיות משרד החינוך בנושא. חוזר מנכ"ל מיוחד ט' התשנ"ז (סדר נוהל ואורחות חיים בביה"ס) קובע במפורש כי "תלמיד והוריו יהיו שותפים פעילים בשיקול הדעת של הצוות הבית ספרי בבחירת מגמה, מסלול ורמת לימודים. בשיקולים אלה יילקחו בחשבון, נוסף להישגי התלמיד, גם שאיפותיו, כישרונותיו וכישוריו. במקרים שבהם יש פער בין קביעת המועצה הפדגוגית לרצונו של התלמיד ומשפחתו, יש לאפשר לתלמיד לנסות את כוחו ברמה המתבקשת על ידו..." (סעיפים 7,8 עמ' 22).
מהנאמר כאן משתמע, שבית הספר לא "עושה טובה" אם הוא מאפשר לתלמיד להיכנס להקבצה המבוקשת, אלא עושה בדיוק את מה שמשרד החינוך דורש. לפי הניסיון, בית הספר בדרך כלל יבקש סוג של "הסכם" החתום ע"י התלמיד והוריו, בו התלמיד מתחייב לבצע את כל המטלות כמו שיעורי בית, דפי הגשה ובעיקר, לא להפריע למהלך השיעור. דרישות אלה מובנות ופועלות לטובת התלמיד, ולרוב גורמות לכך, שהוא ישתלב ברמה המבוקשת ולא יהיה "הדיסלקטי המסכן" אלא יוכיח את יכולתו וההערכה העצמית שלו וגם ההערכה של הסביבה ישתנו בהתאם.